איך מעצבים עטיפה לספר מתח ובלשי

עטיפת מתח מוכרת בזכות שלושה אותות: פלטה כהה וקונטרסטית (כמעט שחור ועוד צבע הדגשה אחד: אדום דם, כחול קר או ענבר), כתב עבה וצר באותיות רישיות שמשתלט על העטיפה, ותמונה מאיימת אחת: ערפל, דמות בודדת, רחובות רטובים מגשם. שמרו על קריאות גם בגודל תמונה ממוזערת ועל פשטות, כי זיהוי הז׳אנר חשוב יותר מתחכום.

לעטיפות מתח ובלשי ←

פלטת המתח: כהה ועוד הדגשה אחת

שפת המתח הוויזואלית היא איפוק. התחילו מבסיס כמעט שחור או כחול כהה עמוק והוסיפו צבע הדגשה אחד: אדום משדר סכנה ואלימות, כחול קר משדר חקירה פורנזית ופרוצדורלית, וזהב-ענבר משדר נואר ובלש קלאסי. יותר משני צבעים מדללים את המתח. הכוח נמצא בקונטרסט ולא בכמות הצבעים: שם ספר אחד שזוהר על רקע כהה מאיים יותר מעשרה גוונים.

טיפוגרפיה: גדולה, עבה וצרה

בספר מתח, שם הספר צועק. גופני סנס-סריף צרים כמו Anton, Oswald או Bebas באותיות רישיות תופסים לא פעם 35-45% משטח העטיפה. שם הספר צריך להיות האלמנט הקולני ביותר; שם המחבר מופיע מתחתיו, דק ועם ריווח אותיות רחב, רגוע בהשוואה. הכלל: הגדילו את שם הספר והקטינו את שורת המחבר, כי הקוראים קולטים קודם את הז׳אנר ורק אחר כך את השם.

דימויים: פחות מפחיד יותר

אלמנט חזק אחד עדיף על קולאז׳ עמוס: צללית, רחוב ריק, חפץ שנושא משמעות. ערפל, גשם, לילה ושטח ריק נדיב בונים תחושת אימה. פנים שמחציתם בצל מטרידים יותר מקהל. אל תחנקו את התמונה: קומפוזיציה שנושמת גורמת לאיום להרגיש גדול יותר.

אותות של תת-ז׳אנר: בלשי מול פסיכולוגי מול ביתי

ז׳אנר המתח הוא לא מדף אחד. בלשי: עירוני, נואר, פרוצדורלי: רחוב, צללית של אקדח, פרט פורנזי. פסיכולוגי: דיוקן או חפץ מטריד אחד; רגוע, אבל משהו בו לא בסדר. ביתי: בית או חפץ משפחתי עם סדק אחד של משהו לא בסדר. התאימו את התמונה לתת-ז׳אנר; הקורא אמור להבין בשנייה איזה מהם לפניו.

מבחן התמונה הממוזערת ודפוסים של רבי מכר

ב-Amazon העטיפה שלכם מוצגת בגודל של בול דואר. אם שם הספר לא נקרא שם והאווירה לא עוברת במבט אחד, העטיפה לא עושה את שלה. למדו את רשימות רבי המכר בז׳אנר המתח: הרוב המכריע כהה, עם כתב גדול ותמונה אחת. זו לא מגבלה אלא נוסחה מוכחת. הוסיפו עליה טוויסט משלכם, אבל אל תשברו אותה.

מדריכי עיצוב קשורים