הגדלת רזולוציה: גדול יותר, בלי להמציא

הכלי הגדלת רזולוציה מגדיל אמנות מוגמרת לעטיפה לקראת רזולוציית הדפסה בכך שהוא מחדד את מה שכבר בתמונה, ולא בכך שהוא ממציא פרטים שמעולם לא היו שם.

טיוטות AI קטנות במכוון. כל פעולה במרכז ה-AI פועלת בערך על מגה-פיקסל אחד: גדול מספיק כדי לשפוט עטיפה על המסך, וזול מספיק כדי להריץ תריסר פעמים עד שמחליטים. ספר בכריכה רכה בגודל 6 על 9 אינץ׳ ב-300 DPI דורש 1800 על 2700 פיקסלים, ושום טיוטה לא מגיעה אפילו קרוב לזה.

הגדלת רזולוציה סוגרת את הפער הזה, והיא הצעד האחרון שכדאי לעשות. היא קוראת את האמנות שעל בד הציור בטווח רחב בהרבה מכל מסך אחר, מגדילה אותה ומחדדת את הקצוות והמרקם שכבר קיימים. היא לא ממציאה את מה שמעולם לא היה שם: ההערה שמודפסת מתחת לכפתורי היעד אומרת זאת, והכוונה היא כפשוטה. הטיפוגרפיה שלכם לא צריכה שום דבר מזה: שם הספר ושם המחבר הם טקסט וקטורי חי בשכבה מעל האמנות, והם כבר חדים בכל גודל.

איך משתמשים בכלי

1. סיימו את האמנות לפני שמגדילים אותה
   בין כל הכלים במרכז ה-AI, הסדר חשוב כאן יותר מאשר בכל כלי אחר. כל שינוי שתעשו אחרי הגדלה (החלפת רקע, עריכת דמות, תיקון אזור) מעביר את בד הציור לפעולה שעובדת בגודל טיוטה, וההגדלה ששילמתם עליה אובדת. הביאו את התמונה למצב הנכון ורק אחר כך הגדילו אותה.
2. פתחו את הכלי הגדלת רזולוציה ובדקו את המקור
   המסך קורא את האמנות שעל בד הציור אוטומטית, אבל לא כמו האחרים: הוא לוקח קריאה גדולה בהרבה של אותה תמונה במקום זו שבגודל טיוטה, כי הקטנת תמונה בדרכה אל מגדיל הייתה מבטלת את הפעולה עוד לפני שהתחילה.
3. בחרו יעד
   שלושה כפתורי בחירה: פי 2 לשימוש בספר דיגיטלי ובמסך, הדפסה ב-300 DPI לנתיב ההדפסה, ופי 4 לגדלי הספר הגדולים ביותר. פי 2 תמיד מכפיל. הדפסה ב-300 DPI מודדת קודם את האמנות שלכם ומבקשת הגדלה בפי כמה שצריך כדי לעבור את 1800 על 2700 פיקסלים: פי 2 בטיוטה גדולה, פי 3 או פי 4 בטיוטה קטנה. ופי 4 תמיד הולך עד המקסימום. בחרו מה שהעבודה צריכה; מעבר לזה רק מקבלים קובץ כבד יותר.
4. הפעילו ובחנו קצה
   קרדיט אחד. התוצאה כוללת לשוניות לפני ואחרי, ולכן עברו אל לפני ובחנו קצה, מרקם, שורת חבלי תורן: שם רואים מה הפעולה עשתה ומה לא. הצבת תוצאת הגדלה מניחה אותה על בד הציור כפי שהיא, ומדלגת על מעבר ההגדלה הנוסף שהמסכים האחרים מריצים כשמציבים את הטיוטות שלהם, כי התמונה הזו כבר עברה אחד כזה.

אילו בעיות הכלי פותר

ספר חידות שהיה חד על המסך ורך בהדפסה

ספרי low content מודפסים בגדול ונבחנים מקרוב, וזה בדיוק השילוב שחושף עטיפה בגודל טיוטה. הקובץ שאושר על לפטופ הופך לחזית רכה וקצת פלסטית בעותק המודפס. הגדילו לפני הייצוא וההבדל יופיע כבר בעותק הניסיון הפיזי הראשון שתזמינו.

אותה אמנות על גודל ספר גדול בהרבה

אמנות שהספיקה לספר בכריכה רכה של 5 על 8 אינץ׳ צריכה עכשיו למלא מתכנן של 8.5 על 11 אינץ׳, וכל אינץ׳ נוסף ב-300 DPI הוא עוד פיקסלים שמעולם לא היו לתמונה. בשביל זה קיים כפתור פי 4: אתם לא רודפים אחרי חדות כאן, אתם מכסים שטח.

עטיפה ששרדה 5 פעולות

בריף, אחר כך רענון, אחר כך החלפת רקע, אחר כך תיקון אזור: מסלול רגיל לגמרי, וכל אחד מהצעדים האלה החזיר את בד הציור בגודל טיוטה. מה שמגיעים אליו הוא קומפוזיציה טובה ברזולוציה קטנה. הגדלת רזולוציה היא הצעד היחיד שהופך את ההיסטוריה הזו לקובץ עם מספיק פיקסלים לייצוא.

שאלות נפוצות

האם זה מוסיף פרטים שלא היו שם?

לא, והמסך אומר זאת בעצמו מתחת לכפתורי היעד: הוא לא מוסיף פרטים מלאכותיים, הוא מחדד קצוות ומרקם תוך שמירה עליהם. פנים שהן מריחה בגודל טיוטה הופכות למריחה גדולה יותר עם קצוות נקיים יותר. פרטים חסרים הם עבודה לפעולות שמייצרות פיקסלים: תקנו את האזור בכלי תיקון אזור כל עוד התמונה עדיין קטנה, ואז הגדילו.

איזה יעד כדאי לבחור?

התאימו אותו לעבודה. פי 2 מספיק לעטיפה של ספר דיגיטלי ולשימוש במסך. הדפסה ב-300 DPI קוראת את גודל האמנות שלכם ובוחרת את הגורם שעובר עמוד של 6 על 9 אינץ׳ ב-300 DPI, ולכן היא נוחתת על פי 2 כשהטיוטה כבר גדולה ועל פי 3 או פי 4 כשלא. פי 4 מצדיק את הקרדיט בגדלי ספר גדולים ובעטיפות מלאות, שבהן האמנות צריכה לכסות כריכה אחורית, שדרה וכריכה קדמית ברזולוציית הדפסה.

האם זה הופך את העטיפה שלי למוכנה להדפסה?

זה הופך את שכבת האמנות לגדולה מספיק כדי להידפס היטב, וזו טענה צנועה יותר ממה שהיא נשמעת. הקובץ המוכן להדפסה הוא הייצוא של הסטודיו: גודל הספר, הבליד, עובי השדרה ו-300 DPI שלכם, מורכבים משתי השכבות במעבר אחד, והייצוא הזה לא עולה כלום, וכך גם כל שאר הסטודיו מלבד פעולות ה-AI עצמן. הגדלת רזולוציה פותחת את נתיב ההדפסה; הייצוא הוא מה שהולך בו.

כלים קשורים

כל 11 כלי ה-AI ←